<h1>סמ"ק מצוריך סימן רנ"ז</h1>
<h2>דף לו.</h2>
שלא לתבוע חוב שעבר עליו השמיטה כדכתיב (דברים ט"ו) לא יגוש רעהו כי (קרבה) [קרא] שמיטה לה'. אין שביעית משמטת בזמן הזה רק מדרבנן (גיטין ל"ו). ואין שביעית משמטת אלא בסופהא) ומשמטת שטר חוב אע"פ שיש בו אחריות (גיטין ל"ז) אבל אם מסר שטר לבית דין במסירה (מכות ג') או כתב פרוסבול אינו משמט. וזהו גופו של פרוסבול מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים כל חוב שיש [לי] אצל פלוני שאתבענו כל זמן שארצה והדיינים חותמים למטה או העדיםב). ואין כותבין פרוסבול אלא על קרקעג) ואם אין לו קרקע מזכהו המלוה בשדהו כל שהוא וכמה כל שהוא אפילו קלח של כרוב ואם אין לו ולערב יש לו קרקע או למי שחייב ללוה יש לו קרקע כותבין פרוסבול, ואין כותבין פרוסבול אלא בבית דין הגדול שבאותו הדורד), ואין יתומים צריכין פרוסבול, ונאמן אדם לומר לחבירו פרוסבול היה לי ואבד בלא שבועה כללה). והמלוה על המשכון אינו משמט אפילו משכנו בשעת הלואתוו). ושמיטה לפי מנהג בני ארץ ישראל היתה שנת ל"ח (ר"ץ) לפרט לפי' רש"י ול"ט (רצ"א) לפי' רבינו תם. א) לפיכך המלוה את חבירו בשביעית עצמה גובה כל חובו כל השנה כולה וכשתשקע החמה ליל ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב, גרסינן בירושלמי דשביעית (פ"י ה"ב) הלוה שכפר במלוה והגיע שמיטה והוא עומד בכפירתו והודה אחר השביעית [אינה משמטת] (או) [כופרנית ונעשית מלוה] כגון שהודה בשביעית משמטת, לשון ס"ג (ל"ת סי' ר"ע). ב) וכן בית דין שפסקו את הדין וכתבו איש פלוני חייב אתה ליתן לזה כך וכך אינו נשמט שזה כגבוי הוא וכאילו בא לידו ואינו כמלוה, עכ"ל ספר מצות גדול. ג) מפני שזו מלוה מצויה מפני שאינו יכול להשמט ממנו שאפילו לא ישוה הקרקע כנגד החוב יכול להיות גובה וחוזר וגובה כמעשה דקטינא דאביי (כתובות דף צ"א), עכ"ל ס"ג. ד) ואלימי לפקוע ממונא אבל לא שאר בית דין, ל' ס"ג. ה) ונראין הדברים דדווקא במקום שרגילין לכתוב פרוסבול אבל במקום שאין רגילין לכתוב אינו נאמן ולא עוד אלא שפותחין לו תחילה כיצד טען הנתבע ואמר איה הפרוסבול שלך אומרים לתובע כלום היה לך פרוסבול אם אמר כן היה לי ואבד נאמן טען הנתבע ואומר (ה)מלוה יש לך אצלי ומשמטת והתובע אומר הקפת חנות היא שאינה משמטת נאמן במגו דאי בעי אמר מלוה היא ופרוסבול היה לי ואבד. תלמידי חכמים שהלוו זה את זה ומסר דבריו לתלמידים ואמר מוסרני לכם שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו מכם כל זמן שארצה אינו צריך לכתוב פרוסבול מפני שיודעים השמטת כספים בזמן הזה דרבנן ובדברים בלבד היא נדחת כדאיתא פרק השולח (גיטין ל"ז) רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו אהדדי. שנינו בסוף פרק כל הנשבעין (שבועות מ"ה) השביעית משמטת את השבועה במה דברים אמורים בשבועות הדיינים וכל כיוצא מזה מדברים שאם יודה בה השביעית משמטת אבל שבועת שומרים והשותפין וכיוצא בהן משבועות שאם יודה בהן ישלם הרי זה ישבע אחר השמיטה. (מכות דף ג') המלוה את חבירו והתנה עמו שלא תשמטנה שביעית הרי זו משמט שאין לו כח לבטל שביעית התנה שלא ישמט הוא חוב זה ואפילו בשביעית תנאו קיים שכל דבר שבממון תנאו קיים ונמצא זה חייב עצמו בממון שלא חייבה תורה אותו בו שהוא חייב ואם סיים לו שדהו בהלואתו אינו משמט, לשון ס"ג, ועוד היה רגיל שאדם תובע לחבירו חוב והנתבע טוען כבר עברה השמיטה ואינו יכול לעבור על דת משה ולפרוע, אם התובע טוען פרוסבול היה לי ואבדתיו הר"ם נ"ע מחייב הנתבע לפרוע אבל אם לא טען פרוסבול פטור אך בזמן הזה אין רגילין לכתוב פרוסבול וכן בספר יראים פסק שהפסיד תביעתו, לשון תשב"ץ (סי' תצ"ח) — הגה"ה מן התשב"ץ (שם), אך רבינו תם פסק בגיטין (דף ל"ז ד"ה לא) דיכול לומר פרוזבול היה לי ואבדתיו ואפילו שבועת הסית לא בעי מיהו הני מילי בתביעה בשטר אבל בתביעה שלא בשטר שהנתבע יכול להפטר בשבועה אפילו בשאר שנים נראה בזה דיכול הנתבע לטעון שביעית ליפטר מן השבועה ואין התובע נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד דהשביעית משמטת שבועה וגם כדאי ספר יראים לסמוך עליו לענין שבועה, ע"כ הגה"ה (שם) — ורב פפא ורב הונא ברי' אמרי האי משכנתא — פי' משכן לו שדהו סתם שלא קבע לו זמן אם איני פורע לך לזמן פלוני הרי היא שלך — באתרא דמסלקי — פי' דכל אימת דאית ליה זוזי ללוה מביאם ומסלק ליה למלוה קיימא ארעא ברשות לוה — השביעית משמטת דכמלוה באשראי דמי באתרא דלא מסלקי קיימא ליה ארעא ברשות דמלוה עד דמטי זמניה ואין השביעית משמטת, עכ"ל פרק איזהו נשך (ב"מ ס"ז). ו) והוא שיהיה החוב כנגד המשכון ואם היה יותר משמט היתר על המשכון כדאיתא פרק שבועת הדיינין (שבועות מ"ד), לשון ס"ג.
